איך המוח יכול לגלות אם משהו באמת הצחיק אותנו או שאנחנו סתם מעמידים פנים? ומה מצחיק בניתוחי מוח? הסרט מוקדש לזכרה של סמלת אושר שמחה ברזילי שחיוכה והצחוק שלה דבקו בכולנו. נפלה בקרב על מוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר 2023. חלמה להיות מנתחת מוח ולהאיר את חייהם של רבים. הגשה: תמר לביא תסריט ובימוי: אבישג ליבוביץ בימוי, צילום ועריכה: עידן גליקזליג הפקה ועריכה: שירלי בש עריכת תסריט: שירה ברק איור ואנימציה: הדר לנדסברג מעצב פסקול: גיורי פוליטי ייעוץ מדעי: ד"ר נועה פינסקר־זכריה עריכה מדעית: גליה שדה ארט ופרופס: עינב גליל משתתפות: מעין משה נועה לוי קרן הרשקוביץ משה עמר ד"ר נועה פינסקר־זכריה תודות: ד"ר עדנה פורמן־הרן, יחידת ה־MRI, המרכז לתשתיות מחקר – מדעי החיים, מכון ויצמן למדע דותן דסה אלעד וידול ניר ורון אודיטוריום מיכאל סלע הצחוק מערב מספר אֲזוֹרִים במוח. בצחוק ספונטני, הבסיס הוא הרשת הרגשית, המכילה אֲזוֹרִים ששייכים למערכת הלִימְבִּית, שאחראית על יצירת רגשות ועיבוד שלהם וגזע המוח, המשמש בין השאר לתיאום של התנהגויות אוטומטיות ולא רצוניות, כמו יניקה, בליעה, הקאה, נשימה, התעטשות ושיעול. בצחוק נימוסי לעומת זאת מופעלת הרשת הרצונית, המכילה איזורים בקליפת המוח שאחראים על תכנון תנועות ושליטה מוטורית. יש אנשים שעברו שבץ מוחי בדיוק באֲזוֹרִים השייכים לרשת הרצונית, והם לא יכולים לחייך או לזייף צחוק. אבל אם תצחיקו אותם באמת, המסלול הספונטני ייכנס לפעולה והם יצחקו. בניתוחי מוח התגלה כי גירוי חשמלי של איזור הנקרא סיבי הסינגולום (cingulum bundle) גורם למטופל לצחוק ולחוש שמחה. סיבי הסינגולום מחברים בין איזורים רבים במוח, הקשורים לקשב, לאינטראקציה חברתית, למוטיבציה ולרגשות.